אתמול, נכנסתי לפייסבוק בפעם המי יודע כמה לאותו יום ונתקלתי בפוסט מרגש שכתבה יעל –

את יעל אני מכירה כבוגרת של קורס פרקטיקה לרואי חשבון / עצמאים שעשתה אצלנו בבי פרקטי בינואר 2017.
הדבר הראשון שקפץ לי לעיניים היה המשפט ‘צאו מהקופסה ואל תוותרו על עצמכן’ וישר חשבתי על יום האישה הבינלאומי שחל מחר ועל כל הנשים המדהימות בתחום ראיית החשבון והכספים שחוששות לצאת מאזור הנוחות – בין אם כדי להחליף תפקיד או מקום עבודה ובין הבחירה לצאת לעצמאות או אפילו לעשות הסבת מקצוע.

בעיקר חשבתי על הנשים שמוותרות על עצמן, מהשכר שהן מרוויחות ועד התפקיד שהן עושות כי לפני שהן אימהות, נשים של ובנות של הוריהן הן נשים בפני עצמן שצריכות פשוט לרצות יותר לעצמן. אז אחרי שראיתי את הפוסט הרגשתי שאני חייבת לדבר איתה, לשמוע מה עבר עליה מאז ולהבין איך החליטה שלא לעסוק יותר בראיית חשבון ומה היו הגורמים שהביאו אותה להחלטה שכזו.

“כל החיים המקצוע שלי הגדיר אותי, אפילו כשפגשתי אנשים חדשים תמיד הייתי מציגה את עצמי עם המשפט ‘נעים מאוד, יעל סילבר, ואני רואת חשבון’ כשבתוך תוכי ידעתי שאני לא באמת רוצה להיות רואת חשבון.”

אז מי או מה רצית להיות?

לא היה לי מושג, הייתי רואת חשבון.

פסיכולוגים יגידו שזה נשמע כמו בעיית זהות.

לגמרי! עברתי עשור של תסכול.

עשר של חוסר הבנה שהעיסוק שלי לא מגדיר את הזהות שלי, תסכול מאי התאמה למקום בשילוב עם אי ההבנה שיש מקום אחר.
לא הבנתי שאפשר לשנות ולהשתנות ומה שבחרתי לעצמי כשהייתי צעירה לא נגזר עליי לנצח.

אני רוצה להאמין שלא הכל היה רע, זה נכון?

עבדתי באחד ממשרדי ראיית החשבון הגדולים בארץ, חצי מהתקופה הייתי מנהלת צוות ולמדתי המון, גם אישית וגם מקצועית. הייתי עובדת מצטיינת של הפירמה, נכחתי בספירות מלאי של יהלומים (!!) בחו”ל, הכרתי אנשים מופלאים אבל אני חייבת להודות, כל הזמן ריחפה מעלי הידיעה – שזה פשוט לא זה.

אבל הידיעה הזו הייתה מוקפת בדעות של הסביבה כמו ‘שלא עוזבים מקצוע / משרד / שכר כזה’ או ‘שלעבודה הולכים כדי לעבוד, תהיי מאושרת אחר הצהריים עם הילדים בבית’.

אז איך קמים בכל בוקר למשרד כשזו ההרגשה?

חוסר החיבור הזה לתחום ולעצמי במשך שמונה שנים, גרם לכך שבשנתיים האחרונות, כל יום התחיל בהרגשה שמאחוריי כבר יום ארוך וזאת לא רק ההתחלה שלו.
אפילו הגעתי לקורס עצמאים בשביל הכנסה נוספת ועניין מתחום אחר אבל כנראה שהייעוד שלי מראש היה לעזוב את התחום ולא להיות רו”ח. מי האמין שיום אחד אשתמש בידע שקיבלתי בקורס בשביל העסק שלי, שלא יכל להיות רחוק יותר מעולם ראיית החשבון.

במשך השנתיים האחרונות פשוט לא תפקדתי, לא יכלתי להכיל את העבודה במשרד וגרוע מכך, לא הצלחתי להכיל את שלושת הילדים שלי ובכל ערב הייתי מתפללת לקום חולה בבוקר שלמחרת, רק כדי שלא לעבור עוד יום כזה.

וואו, נשמע קשוח. איך התקדמת משם?

לקראת סוף ההיריון הרביעי שלי ואחרי בכי יומיומי, השכר, הטייטל והתנאים הסוציאלים כבר לא היו שווים את העובדה שכבר לא הייתי טובה לעצמי, לילדים שלי או לבעלי וזה פשוט היכה בי, ככל הנראה אחרי תהליך ארוך שהביל ולא באמת בהארה של רגע אבל זה לגמרי הרגיש כמו מכה רצינית על הראש – אני לא יכולה יותר להיות רואת חשבון ויום אחרי שקיבלתי את דמי הלידה, פשוט התפטרתי.

טוב, אני חייבת להודות שהרמת לי להנחתה 😉
הנה הצצה קטנה לחלק מנתוני סקר השכר הגדול לרואי חשבון של Bpracti וקהילת הפייסבוק שלנו ‘משרות לרואי חשבון ומתמחים’, בנושא נשים בעולם ראיית החשבון והכספים לכבוד יום האישה הבינלאומי שחל היום… את הראיון נמשיך תכף 🙂

אז מה.. ככה מתפטרים? בלי לחשוב על ההשלכות?

כן אה? זה נשמע מאוד החלטתי, מהיר וקר אבל אלה היו חודשים שחיו בי שתי נשים – אחת אמיצה מאוד והשנייה חרדתית בטירוף שפשוט רבו ביניהן כל הזמן אצלי בראש. הראשונה דחפה אותי לעוף על עצמי, שאני מדהימה ויכולה לעשות הכל והשנייה.. פשוט אמרה את מה שכולם חושבים – מה חשבת לעצמך כשהתפטרת? יש לך ארבעה ילדים ומשכנתא.

אבל מבחינתי, הייתי שבורה נפשית וכבר לא הייתה אפשרות אחרת.

אז הבנת שאת לא רוצה להיות רואת חשבון, איך הצלחת למצוא מה כן?

אחרי השנתיים האחרונות שבהן הייתה לי אפס הכרות עם עצמי, ידעתי שנמאס לי שמחליטים בשבילי איזה חלק מתוך התמונה הגדולה אני אראה ומה יהיה החלק שלי בו והחלטתי שאני מוכרחה לנסות ולהיות עצמאית בתחום כלשהו.

ידעתי שאני לפני לידה ושיש לי דמי לידה של שלושה וחצי חודשים פלוס חצי שנה של דמי אבטלה ובסרט שהיה לי בראש, יום אחרי הלידה אני כבר מקימה עסק.

שניה לפני לידה ובלי מיקוד לתחום העסק, אופטימית משהו..

אין מילים לתאר את חוסר המודעות שלי לגבי מה זה אומר תהליך של היכרות מחדש עם עצמך, שלא לדבר על תהליך של הקמת עסק.

אז איך התחלת?

פייסבוק פתחתי רק בחודש שביעי, לפני שנה וחצי ומצאתי לא מעט קבוצות שבהן גיליתי שיש אשכרה אנשים כמוני שעובדים בדברים שהם לא למדו, עובדים בכמה דברים במקביל ואפילו – ממציאים לעצמם עבודות אם לא מצליחים להשתלב במשהו שקיים שם בחוץ. וזה העיף אותי.

חודש אחרי הלידה כבר התחלתי לחפש קורסים והרצאות כדי לפתוח את הראש והתבאסתי מאוד לגלות שכלום לא מעניין אותי או לא באזור המגורים שלי, או מצריך התחייבות לטווח ארוך ושום דבר מהאופציות אז לה הסתדר עם הסיטואציה של תינוק חדש בבית ושלושה ילדים קטנים.

איך זה גרם לך להרגיש?

אם להיות כנה, באותה תקופה הרגשתי שהילדים הם עוגן שמטביע אותי ומונע ממני להתפתח ולצמוח אבל היום אני מבינה שזה היה עוגן שהכריח אותי לעמוד ולחשוב ולא לרוץ אחרי כל משב רוח רק כי אני רוצה להרגיש עשייה.

בהמשך כשלא מצאתי הרצאות באזור שלי, הקמתי בהתנדבות פרויקט הרצאות במסגרת מיזם חברתי של נשים עצמאיות בגליל.
חוץ מלענות לעצמי על הצורך שהיה לי באותו זמן, זה גם שיקם לי את הביטחון והחזיר לי את האמונה בעצמי, שאני יכולה להזיז הרים אם אני רק רוצה ואם יש מולי פרצוף מחייך שאומר לי שהוא סומך עליי, זה גם נתן לי את הכיוון העסקי הראשון שהיה לי וככה הייתה לי אפשרות לבדוק באמת את ההתאמה והרצון שלי לתחום הזה, בלי שום עלות כספית מצידי.

נשמע שהדברים התחילו להסתדר לך..

לא בדיוק. האמת שזה היה קשה, לפעמים גם קשה מאוד. קשה ברמה של – השעה אחת בלילה, אני קמה לטפל בתינוק ואחר כך פשוט קורסת באמצע המסדרון ובוכה. כי בראש שלי זה הכי מובן מאליו שאני אדע במה אני טובה או לא ומה אני יודעת לעשות או לא? וזה עוד יותר מלחיץ ומתסכל. וכבר הייתי אמורה להתאפס על עצמי בשלב הזה אבל כל פעם שחשבתי שכבר הגעתי לפיצוח שוב הכל מתבלבל וחזרתי להיות אבודה.

לא רק שצריך להבין מאיפה מתחילים, צריך גם שקט, שעות שינה וזמן לבד כדי לעבד את זה ואלה בערך הדברים האחרונים בעולם שיש לי כרגע. פעם אחת אחרי שבוע שבו הרגשתי כאילו יש לי שקית על הפנים מרוב תחושת מחנק ושאין לי מה לתת לאף אחד כי אני מרוקנת לגמרי, נסעתי לבד ללילה לצימר. ממש ככה. פעם ראשונה, הכי מופלאה וחסרת אחריות שלי לחלוטין.

אין ספק שבחרת בתקופה הכי מאתגרת שלך בחיים כדי להתנסות בדברים חדשים..

כן, יש המון אתגר אבל גם קושי, ממש ממש קושי.

אבל… כשזה היה טוב, זה היה כל כך טוב! כמו לצאת ממערת בטון לחנות ממתקים צבעונית. לא היה יום שבו לא למדתי משהו חדש על עצמי או על לעשות בעצמי (אין יותר איש מחשוב להתקשר אליו!! טירוף!!). פגשתי כל כך הרבה אנשים שבכל יום מבינים לגמרי למה הם עושים מה שהם עושים וגם אם הם לא נהנים מהכל, תחושת הסיפוק הכללית מהעשייה היתה בלתי נתפסת עבורי.

ההרגשה היא שהתפתחתי יותר בשנה וחצי האחרונות מאשר בכל 36 השנים שקדמו לתקופה.

סקרנת אותנו, אז מה גילית על עצמך?

הבנתי בין היתר שאני רוצה לפתח את האדם שבאמא שאני.

גיליתי שאני אדם של תכלס ומשימות, שאני פריקית של ידע חדש וחיבור בין עולמות, שאני יצירתית למרות שמעולם לא העזתי להגיד את זה על עצמי בהקשר המקצועי, הבנתי שאני רוצה שאימהות שרוצות יותר ומחפשת משמעות מקצועית, ידעו שהן לא לבד וכל מה שהן מרגישות – הלחץ, האפלה, הבלבול, העומס, הקושי, החרדה, הכעס, ההתרגשות, ההתלהבות- הכל לגיטימי ולכן פתחתי את קבוצת הפייסבוק ‘כשאמא רוצה יותר’.

הבנתי שהתהליך שעברתי היה גם המטרה – ושאני רוצה להנגיש לאימהות את תהליך חיפוש המשמעות המקצועית, בשילוב עם כל העולמות הנוגעים לתהליך כזה.

אז היי, אני יעל ואני מלווה אימהות שמחפשות משמעות מקצועית, מוזמנות להציץ באתר שלי 🙂

אהבתי! תני לנשים שקוראות את הריאיון הזה עכשיו, כמה טיפים שעזרו לך.

1. תשאלו שאלות. והרבה.

לפעמים אנחנו צריכות להזכיר לנו מי אנחנו, מה אנחנו אוהבות, במה אנחנו טובות, מה אנחנו עושות שעושה לנו טוב ומה אנחנו עושות טוב (ולא בהכרח עושה לנו טוב) וכן – גם במה אנחנו לא טובות ולא צריך להתעקש עליו. ולפעמים זוהי לא תזכורת אלא ממש גילוי חדש!
שאלות שיעזרו לנו להבין מה באמת חוסם אותנו, מה רק אצלנו בראש ומה אמיתי, מה באמת מעניין אותנו ואנחנו רוצות, בלי כל המגבלות של דעות של אחרים, כסף ושיקולי אחריות והורות. כי בסוף כל התשובות נמצאות אצלנו וצריך “רק” לדעת לשאול את השאלות הנכונות.

2. תחפשו מהות ותוכן

תבינו מה באמת משך אתכן לתחום, אילו חלקים בעשייה בו אהבתן, אילו חלקים הוציאו מכן את המיטב ואת כל ההבנה הזאת אפשר לקחת 20 מעלות שמאלה או ימינה שבו עוברים לעולם תוכן אחר לגמרי שמלא בכל הטוב שאנחנו מחפשות. והכי חשוב – לא להסתכל על הקופסה אלא על מה שמחוצה לה.

3. תפתחו את הראש

לעולמות תוכן אחרים, לאפשרויות אחרות, דרכים אחרות ודעות שונות.
תקבלו רעיונות והשראה מאחרים על ידי – ספרים, פודקאסטים, שיחות עם אנשים. החיבורים בין כל העולמות, בין אם במודע ובין אם לא, מביאים אל הגילויים הכי מפתיעים.

חזרתי לקרוא ספרים אחרי 6 שנים! במחשבה של ‘אם אני לא מכירה את עצמי, אתחיל להכיר אנשים אחרים ולהבין מה הם עשו’, ספרי מוטיבציה להנעה בשלב ההתפטרות ואחר כך כבר לפי העניין המקצועי שמצאתי. וזה לא עניין של כמות, זה עניין של לשנות הרגלים ולהתחיל להניע את החשיבה לכיוון הזה ולפתוח את התיאבון.

4. שתפו, שתפו, שתפו

שיתפתי עם אנשים כל בלבול, מחשבה ואסימון שהיו לי בדרך (ועדיין עושה את זה). ממליצה על שילוב בין אנשים מהסביבה הקרובה – כי קשה מאוד לעשות את זה בלי תמיכה ובין אנשים לא מהעולם שלך. אני מרגישה שכל התקדמות משמעותית שעשיתי בדרך, הגיעה בעקבות חיבור עם אדם אחר.

דברו את מה שעובר עליכן עם אנשים מסביבכן, בכל מקום שמרגיש לכם בנוח. אני עשיתי לעצמי הרגל – אחת לשבועיים להיפגש לקפה עם מישהו/מישהי שאני לא מכירה. אולי לא תרגישו את השפעת החיבור במידי אבל אסימונים נופלים בכל מקום ובכל זמן. מקסימום תגלו שיש בכם הרבה לתת ושבעצם אתן אלה שעשיתן שינוי לאדם אחר וזאת גם הרגשה מופלאה.

5. משאבים כלכלים וחברתיים

שבי ותבדקי כמה כסף באמת את צריכה בחיי היום יום, חסכונות, קצבאות, התפטרות/פיצויים/דמי אבטלה, מקורות הכנסה שונים – מה אפשרויות ההסתמכות הכלכלית שלך לכל מקרה של שינוי מקצועי, כמה את יכולה להשקיע בלימודים, הכשרות, קורסים, בייביסיטר כדי לפתח את עצמך – בהתנדבות או בלמידה, עזרה מההורים, שכנים, היעדרות אחר הצהריים לצורך קידום השינוי. מה הצעדים הקטנים שאת יכולה לעשות כבר כאן ועכשיו בשביל להרגיש שינוי ועשייה למען עצמך כבן אדם.

והכי חשוב- זה תהליך של היכרות עם עצמך, אל תהיי קשה עם עצמך בדרך ותלמדי ליהנות מהגילויים הקטנים. זה בעיניי מרגש הרבה יותר.

נו, אז איך זה הרגיש להתראיין לבלוג שלנו, שכולו מוקדש לרואי חשבון ביום האישה הבינלאומי,
שנייה אחרי שהחלטת שאת לא רוצה להיות רו”ח?

אני עוד מנסה להבין בעצמי מה זה אומר להיות ONE WOMAN SHOW ולקלוט שיצרתי פה את עצמי מחדש ויצרתי משהו חדש, על כל החבלי לידה של זה ושינויי התפיסה משכירה לעצמאית במובני המשפחה, שעות העבודה, החופש.

אישה היא אישה בכל תחום, אמא היא אמא ולא משנה מהי הגדרת התפקיד שלה והלוואי שהנשים המופלאות שפגשתי בדרך כשעוד הייתי רואת חשבון ידעו שיש יקום שבו אפשר להתרגש ממה שעושים, ואם הצלחתי לגרום לאחת מכן לחשוב על עוד אפשרויות, עשיתי את שלי.

אהבתם את המאמר? פרגנו לנו בלייק